פסק-דין בתיק ת"א 22117-03-12

1.         תחילתם של ההליכים שלפני, בתביעה כספית, חוזית ונזיקית, שהגישו התובעים כנגד הנתבעת, בגין נזקים שנגרמו לתובעים במהלך הפלגת נופש באוניה.

2.         לשיטתם של התובעים, על מנת לחגוג את 30 שנות נישואיהם, רכשו מהנתבעת חבילת נופש - שייט זוגי ליוון, בין המועדים 28.08.2011 - 02.09.2011. במהלך ההפלגה, חשה התובעת ברע והתעלפה, ולשיטתה בצורה ברוטאלית וחפוזה, ועקב אבחנה שגויה פונתה, לבית החולים המקומי, על אף סירובה, מבלי שהיה באמתחתם של התובעים סכומי כסף במטבע מקומי, ולאחר שאינם דוברי השפה. עוד נטען כי הנתבעת לא דאגה לתובעים, לא המתינה לשובם מבית החולים ואף לא צירפה אליהם איש מצוות האוניה על מנת שיסייע בידיהם. סופו של יום, מי שדאג לשובם של התובעים ארצה, היתה ביתם, שיצרה קשר עם סוכנות הביטוח, וארגנה לתובעים כרטיסי טיסה לחזרה לארץ.

התובעים טוענים עוד כי השירות שניתן להם היה בכי רע, וכי חדר האוכל היה צפוף, והתובעת ציינה עוד כי בצלחת האוכל שקיבלה, נמצא גוף זר במרק, ונאלצה להותיר את האוכל על השולחן, מבלי לעשות פרובוקציות.

התובעת טוענת כי היא סובלת מסיוטים, נדודי שינה, וכי מצבה הפסיכיאטרי התדרדר בעקבות האירועים נשוא התביעה.

3.         מנגד, טוענת הנתבעת כי התביעה הינה קנטרנית וטורדנית, וכי התובעת הגיעה במצב רפואי ירוד ביותר, ובמהלך ההפלגה, עת הוזעק לחדרה רופא, היתה חסרת הכרה, ונמצאו טבליות ריקות של גלולות מסוגים שונים, אשר היו זרוקות בחדר והוצגו לרופא ע"י התובע, שסיפר כי מתחילת ההפלגה - סבלה התובעת מכאבי ראש, בחילות, הקאות ואף סירבה לאכול.

            הנתבעת טוענת, כי לאור חובתה לדאוג לאורחיה, ולאחר שרופא האוניה בדק את התובעת, גילה כי אינה מגיבה לגירויים, לא הגיבה לאור, רפלקסים לא תפקדו, נשימתה היתה איטית, וכי המדדים שנבדקו נמצאו גרועים והצביעו על סכנה ממשית לבריאותה - חייב היה לפנותה לבית חולים קרוב. לשיטתה של הנתבעת, נחזה היה כי התובעת עשתה ניסיון להתאבד.

            עוד נטען, כי התובעת פונתה בצורה אחראית, מתוך שיקולים רפואיים ועל מנת למנוע סכנת חיים. הנתבעת אף הזמינה אמבולנס לחוף, לצורך פינוייה של התובעת לבית חולים.

4.         ביחד עם כתב ההגנה, הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד ע"ס של 23,712 ש"ח, זאת בגין הצורך בהזמנת גוררת שהוזמנה לצורך פינוייה של התובעת, וכן צריכת דלק מוגברת של 6.8 טון דלק מעבר למתוכן, בעיקר בשל כך העיכוב שנגרם במהלך הפינוי והצורך בהאצת מהירות ההפלגה, לשם עמידה בלוח הזמנים המתוכנן.

5.         מטעם התובעת הוגשה חוות דעת רפואית של מומחית בתחום הפסיכיאטריה, ד"ר דורית יודשקין-פורת, אשר קבעה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 20%, בגין רמיסיה עם סימנים קליניים קלים. המומחית ציינה כי קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי וכן הגבלה של כושר העבודה.

            מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת רפואית של מומחה בתחום הפסיכיאטריה, פרופ' אבנר אליצור, אשר לשיטתו, ישנה החמרה זמנית, " במצבה הנפשי בעלת איפיונים של תגובת דחק נפשי - בחומרה של 10% לתקופה של חצי שנה...". ביחס לתקופה לאחר מכן, קבע פרופ' אליצור כי מצבה הנפשי לאחר האירוע אינו שונה ממצבה הנפשי קודם האירוע.

6.         במסגרת הראיות שהובאו בפני, צורף מכתב שנחתם על ידי מר דודו רובין, שהיה מדריך טיולים באוניה, שיש לו רקע רפואי בהיותו סגן אלוף בחיל הרפואה. מר רובין מציין את השתלשלות האירועים כפי שהוא ראה אותה, לפיה הוא הגיע לחדרה של התובעת, ומצא אישה שוכבת במיטה, לא מגיבה וללא הכרה, הוא בדק דופק ונשימה, וגילה שיש אישונים מורחבים. בינתיים הגיע רופא האוניה, כאשר במעמד זה התובע, בעלה של התובעת, ציין כי התובעת כבר יומיים לא אכלה ולא שתתה, כנראה שהתובעת נפלה בשירותים. התובע פתח את מגירת השידה בחדר והראה חופן של קופסאות כדורים שרוב הסליפים של הכדורים ריקים, ללא כדורים, וציין כי על פי דבריו של הבעל, אמר שיש לו הרושם שהתובעת לקחה הרבה כדורים. בהמשך לאחר בדיקת רופא האוניה, נתקבלה החלטה לפנות את התובעת מהאוניה לנוכח מצבה הרפואי.

לאחר זמן מה, התעוררה התובעת, אמרה שלא אכלה דבר ולא שתתה, וכאשר בעלה שאל אותה כמה כדורים היא לקחה, היא ענתה שלא לקחה שום כדור. לשאלה לאן נעלמו הכדורים, לא התקבלה תשובה.

7.         במסגרת קדם המשפט שהתקיים ביום 14.11.2012, הגיעו בעלי הדין להסכמה כדלקמן:-

            "אנחנו מנסים לגבש הסכמה, בהמלצת ביהמ"ש, לפיה ינתן פסק הדין בתובענה על דרך הפשרה לפי  הקבוע בסעיף 79 א (א) לחוק בתי המשפט התשמ"ד - 1984, ללא נימוקים ועל יסוד כל המסמכים שבתיק ביהמ"ש, הן בתביעה והן בתביעה שכנגד, באופן שייפסק לתובעים, סכום שלא יעלה על סך של 55,000 ש"ח. הצדדים ישמיעו סיכומים בעל פה, לאחר שתוגש חוות הדעת מטעם הנתבעת...".

8.         במסגרת הדיון שהתקיים ביום 23.01.2013, סיכמו בעלי הדין את טענותיהם, כל אחד לשיטתו הוא.

9.         לנכוח הסכמת הצדדים ולאחר שעיינתי בכתבי בי-דין, במסמכים שהוגשו לעיוני, ובטענות ב"כ בעלי הדין בדיון בפני - בשים לב לטענות שהועלו על ידי בעלי הדין ולרבות הפירוט והביסוס של גרסאותיהם, ובהתחשב בנטל הבאת הראיות ונטל השכנוע, ולמרות שלא מצאתי שנפל פגם בהחלטה לפנות את התובעת מהאוניה, לצורך קבלת טיפול רפואי, אני מחליט לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, יחד ולחוד, סך כולל של 25,000 ש"ח.

הסכום שנפסק כולל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. הסכום שנפסק ישולם בתוך 30 יום מעת מקבלת פסק הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

10.        לצורך ההכרעה בתובענה, הבאתי בחשבון, בין היתר, את השיקולים הבאים:-

             א.        אין חולק כאמור כי התובעת היתה באיבוד הכרה משך זמן לא קצר, לא חשה בטוב, וכי הנחיית רופא האוניה לפנותה, נבע מדאגה כנה למצבה הרפואי.